תסמונת VOLKMANN כתוצאה משבר סופראקונדילרי של הזרוע בגיל הגדילה. 

שבר סופראקונדילארי בזרוע בגיל הגדילה הוא שבר שכיח. השבר ממוקם במטפיזיס של העצם, בסמוך ללוחית הגדילה.
מוכרים שני סוגים:extension השכיח, flexion הנדיר, ושלוש דרגות חומרה בהתאם למידת התזוזה היחסית בין שני חלקי השבר.
ישנן שתי דרכי טפול: שחזור סגור עם או בלי קבוע בעזרת מסמרי קירשנר.
שחזור פתוח במידה ונצפה נזק משמעותי ואסקולארי וקפילארי.
בשניהם מושם סד גבס לקבוע חיצוני בזוית של 90 מעלות או יותר כדי למנוע לחץ של הבצקת המתפתחת שגורם לחסימה של כלי הדם.
פרוטוקול הטיפול והמעקב בשבר זה הוא קפדני ביותר עד לאיחוי השבר תוך מספר שבועות, בגלל שכיחות משמעותית של סיבוכים ווסקולאריים ושל סבוכים עצביים, שעלולים לקרות בעת השחזור ו/או בתקופה שלאחר השחזור. עד להבאת הילד לחדר המיון חשוב לעטוף את אזור השבר עם קרח מרוסק. הפרוטוקול הרפואי מחייב בדיקה ורישום מדויק של פעימת דופק כלי הדם ושל הפעילות הסנסורית והמוטורית של שרירי האמה, כף היד והאצבעות. הבדיקה חיבת להיעשות לפני ביצוע השחזור ומייד לאחריו. חשובה השוואת פעימת הדופק לפני ואחרי השחזור בגלל הסיכון של לכידה של העורק הברכיאלי (שבאזור המרפק) בין קטעי השבר בעת שחזורו. המעקב האינטנסיבי נמשך בעת האשפוז ולאחר מכן במעקב במרפאה עד לספיגת הנפיחות ולאיחוי השבר. למשפחה יש לתת הוראות לגבי הגבהה של הגפה כולה ובקרה של תנועה אקטיבית ופסיבית של האצבעות, צבען וחומן, ויש לוודא שבני המשפחה הפנימו את ההוראות.
אם נגרמת חסימה של העורק הברכיאלי נגרם נמק של רקמות השרירים והעצבים. חומרת הנזק היא פרופורציונית למשך החסימה במידה ונמשכת כשש שעות ויותר. החומרה תלויה גם בכמות ואיכות זרימת דם קולטרלית מכלי דם משניים באזור שמשתתפים באספקת הדם לאזור שנחסם. חסימה שנמשכת מעבר לכשש שעות גורמת לנזק מתגבר ככל שתמשך יותר. ישנה אפשרות להקטין את הנזק על ידי נקיטת פעולות רפואיות או כירורגיות למניעת הלחץ המקומי, אבל הסיכוי לכך קטן ככל שמתארכת ההפרעה בזרימת הדם בכלי הדם העיקריים ובכלי הדם הקולטרלים. לכן חשוב כל כך המעקב האינטנסיבי והערנות הקלינית וההחלטה על אפשרות של טפול מונע כמו פסיוטומיה לשחרור הלחץ המתגבר, במשך כל אותם ימים שנמשכת הבצקת והנפיחות שבאזור השבר.